"אנו מתחילים להודות שאנו חסרי אונים לחלוטין מכדי לעצור את ההתנהגויות המיניות הממכרות שלנו בכוחות עצמנו. אנו מודים כי חיינו יצאו מכלל שליטתנו."
מכורים למין אנונימיים, עמוד 23.
עבור רבים מאיתנו שחוו התעללות, יש לנו היכרות עם חוסר אונים. לעיתים קרובות זה בא מאנשים שראינו כדמויות סמכותיות או מאלו שהיינו משוכנעים שעלינו לסמוך עליהם. חוסר אונים יכול להיות מציף והרסני. חלקנו בחרו בתגובה שהיא – "לעולם לא אהיה שוב חסר אונים!". הפכנו לבריונים, או שחזרנו על דפוסי ההתעללות, מתוך אמונה שזה הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לקוות אליו.
בהחלמה, הודאה בחוסר אונים היא דרך להצהיר באופן מלא אמון שכתוצאה מהניסיון לשלוט על החיים בעצמי, חיי אינם ניתנים לניהול. אחד הפרדוקסים של ההחלמה הוא שעל ידי ויתור על שליטה התחלתי לקחת אחריות על חיי. בפיתוח קשר עם הכוח העליון שלי ובעבודה עם חונך אני לומד לתרגל אמון עם אלו הראויים לכך. זה פותח דלת למשהו שלעולם לא הייתי חושב שאפשרי – יחסים בטוחים ואוהבים. עכשיו, אני אפילו הופך לאדם שאחרים יכולים לסמוך עליו!
ללמוד לקחת אחריות על חיי זה תהליך ארוך, ויש הרבה דברים שאני צריך לפעול, אך אף אחד מהם אינו אפשרי מבלי קודם כל להודות בפני העצמי הפנימי ביותר שלי שאיני יכול לשלוט במחלה הזו, או בחיי, לבדי.
על־ידי הודאתי בחוסר האונים שלי, אני מתחיל לקחת אחריות על המתנה היקרה הזו – חיי.