כמה אמנים, מוזיקאים וכותבים גילינו שיושבים ממש לידנו במפגשי אס.איי.איי? עבור חלק מאיתנו ההתמכרות המינית שלנו פוגגה את חיינו היצירתיים והשאירה אותנו עם פנטזיה, אובססיה, וכפייה להשתמש במין. אמרנו לעצמנו שאנחנו לא מספיק טובים. לא יכולנו להראות לאנשים את האומנות שלנו, לא יכולנו לתת להם לשמוע את המוזיקה שלנו, הסתרנו את השירה שלנו. מצאנו בושה ובידוד בכל מקום.

בהחלמה מההתמכרות המינית שלנו, אנו מנסים לחיות במעגל החיצוני שלנו. אנו לומדים כי ביטוי של היצירתיות שלנו מחבר אותנו לאנשים אחרים ואנחנו מתחילים לחוש בנוכחות הכוח העליון שלנו דרך היצירתיות שלנו. אנו כותבים, אנו קוראים, אנו מציירים, אנו מגננים, אנו מטיילים, תופרים, גולשים, רוקדים, בונים, מקשיבים, מבשלים, אנו נרגעים, אנו צוחקים.

אנו צוחקים! אנו משתפים את אלה ועוד אלף מעשי יצירה עם האנשים שאנו אוהבים. אנו מבצעים את הפעולות הללו ואנו חשים אחרת.

ביצירתיות שלנו, אנו מבינים ששובבות היא כלי נוסף בהחלמה שלנו. אנו מוצאים פליאה, יראת כבוד, והכרת תודה על חיינו המפוכחים ועל המתנות שניתנו לנו. אנחנו משחקים בצורה לא מושלמת, אבל אנחנו משחקים, ואנחנו מתחילים להירפא.