בתחילת ההחלמה, היה לי משבר צעד שתיים. התמודדתי עם עזיבה של מערכת יחסים. ועזיבה פירושה היה לעזוב את הבית, את הרכב ואת המקום שבו העסק שלי התנהל. לא יכולתי לחשוב איך אוכל לנהל אותו אם אעזוב. הייתי אז עדיין רק בתהליך של הגעה לאמונה שכוח גדול ממני מסוגל להשיב לי את שפיות דעתי. למרות שאמרתי שהכוח העליון שלי ברא את היקום, לא ראיתי כיצד הוא מסוגל לחלץ אותי מהבעיות של דיור, תחבורה ותעסוקה. איכשהו האמנתי שהבעיות הקטנות שלי גדולות על אלוהים.

בהגעה לאמונה שכוח גדול ממני מסוגל להשיב לי את השפיות, היה עליי להיכנע ולמסור את האגו שלי. הייתי צריך להבין שאני לא יותר טוב ולא פחות טוב מאף אחד אחר בחברותא או על פני כדור הארץ. והחשוב ביותר, אני לא כל־כך חזק שאני מעבר ליכולת ההשגה של אלוהים. אז אלוהים כפי הבנתי ברא את היקום: כמה זה מתנשא מצדי לחשוב שהכוח העצום הזה אינו יכול לפתור את בעיותיי הקטנות.

היום אני מאמין שהאמונה שלי שכוח גדול ממני מסוגל להחזיר אותי לשפיות היא יותר מסתם אמונה – זו ידיעה עמוקה, שמתבססת על הניסיון שלי, במהלך הזמן, אני אחזור לשפיות, מדי יום ביומו, ובכל מצב מחדש.