המסע שלי באס.איי.איי, על אף המאבקים הרבים והנסיגות הניכרות, היה גילוי מחדש של האמונה והתקווה. האמת היא שאני, אשר ויתרה על אלוהים שוחר טוב ופרטי לפני זמן רב, מאמינה עכשיו הן בהבטחה והן בעוצמה גאולה פלאית.

לפני שהצטרפתי לחברותא של אס.איי.איי, שפטתי תוקפים מיניים ללא רחמים. הגיע להם, לתחושתי, רק העונש החמור והמוחלט ביותר. ואז ערב אחד, גבר – ג'נטלמן בכל מובן של המילה – שחילק אסימוני ניקיון בקבוצת אס.איי.איי שלי, שיתף שניצל מינית בשיטתיות את בתו. הלסת שלי נשמטה. האיש הזה, שאותו למדתי להעריך כסוג של סבא שלי בתוכנית, היה כיום אהוב ומוערך על בתו – וגם עלי. באותו רגע הגעתי לאמונה שגאולה ואפילו ניסים אפשריים.

בהמשך למדתי שסיפורים פנטסטיים כאלה של צמיחה והשתנות נפוצים באס.איי.איי. למען האמת, עבריין מין לשעבר אחר הוא חלק מקבוצת הפידבק השבועית שלי. הוא המנטור שלי והחבר שלי. אם כאלה ניסים וגאולה אפשריים לאחרים, יתכן והם אפשריים גם עבורי. אני נדהמת ואסירת תודה כל־כך על חברתם של האנשים סביבי כיום.