אבא שלי היה מאושפז בבית חולים ביחידה לטיפול נמרץ, בעקבות התקף לב. הוא היה זקוק לעזרתי כדי לאסוף את המסמכים הקשורים להחזרי מס מהמשרד שלו, כדי שיוכל לחתום עליהם. זו היה בשעת לילה מאוחרת, והייתי עסוק באובססיה שלי וברצון להשתמש. הייתי מנוהל בצורה כפייתית וחסר סבלנות עם הזמן שלקח לאבא שלי על־מנת לחתום על המסמכים. נלכדתי בתוך מה שספרות של אס.איי.איי מתארת כ"בועה", רציתי רק שהוא יזדרז ויחתום על המסמכים, כדי שאוכל לחזור ולהשתמש. לא היה לי מושג איזו תפנית תהיה במצבו הבריאותי של אבא תוך חודש ושאצטרך להגיע אליו שוב, הפעם כדי להיפרד ממנו. הייתי רוצה להחזיר את הזמן ולהיות לצדו מעט יותר באותו לילה. היחסים שלי איתו היו הרבה יותר חשובים מכל פגישה חטופה שערכתי אי פעם על־מנת להשתמש.

זה מה שההתמכרות הזו עושה. היא מרחיקה אותי ממקומות, אנשים ודברים החשובים לי ביותר, ובמקרה שלי, בתמורה למין אנונימי וחסר משמעות, במקום זמן איכות לצדו של אבא בחודש האחרון של חייו. זה היה מחיר כבד מאד לשלם אותו, אך זה עזר לי למצוא את הנכונות שלי לשינוי.