לפעמים, יש מצב שאנחנו מתעכבים בקבלה ובמימוש של רצון אלוהים עבורנו בגלל שאנחנו מרגישים לא ראויים, מבויישים, או פגומים. ההתנהגות הממכרת שלנו חיזקה את תחושות הבושה וחוסר הערך שלנו. במקביל, האמונות השליליות האלו עשו אותנו פגיעים יותר למעידות או נסיגה.

יש לי נטייה לבושה וביליתי הרבה זמן בלבעוט בעצמי על שגיאותי. אנשים אחרים אומרים לי שאני מוכשר ושהם רואים אותי כאדם טוב, אבל קשה לי לקבל את דבריהם.

קל לי יותר למסור את המחשבות והאמונות השליליות האלה לגבי עצמי כשאני מביא אותן לתפילה. מאחר שהאמונות האלה מושרשות עמוק וטעונות ברגש, אני מנסה ללכת לאט, אמונה אחת בכל פעם. לדוגמה, "אלוהים, הגעתי לאמונה שאני פגום ולא אוכל לעולם להשתוות לאחרים. האם זה נכון? מה היית רוצה שאדע?".

לפעמים שום דבר לא מגיע. אם מגיעות מחשבות, אני מנסה לכתוב אותן בלי לנתח או לשפוט אותן. כשאני קורא מחדש מה שכתבתי, ברור יותר אם המחשבות הגיעו מהכוח העליון שלי, מעצמי, או משילוב כלשהו של השניים. לעתים קרובות אני מופתע ומחוזק ממה שכתבתי ומוצא את עצמי חוזר למילים האלה בזמנים של חוסר ביטחון.