במשך עשרות שנים טיפחתי טינה קודרת ומרירה כלפי אבא שלי. הוא תפס שלושה עמודים בפעם הראשונה שערכתי את עבודת צעד ארבע שלי. הוא היה מכור לזעם נוטה להתפרצויות. סביר שהוא השתייך למועדון שלנו, כיוון שניהל מספר רומנים עם חברותיה של אימי.

בשל עבירה זו, ציירתי אותו כנבל ונשבעתי שלעולם לא אהיה כמוהו. ככל שהפכתי יותר ויותר דומה לו באמצעות ההתמכרות שלי, התחלתי לחוש חמלה כלפיו. באמצעות ההחלמה שלי באס.איי.איי התחלתי לראות את הדפוסים המקשרים בינינו, ואולי חשוב מכך, לראות איך הטינה כלפיו והשתיקה מולו ניהלו את חיי ועיוורו אותי. בצעדים הבאים התחלתי להרפות. בפעם השנייה שערכתי את הצעד הרביעי אבא שלי אפילו לא היה ברשימה!