צעד ראשון כולל בתוכו פרדוקס. בכך שאני מודה בחוסר אונים, אני מקבל הקלה מההתנהגות הממכרת. בכך שאני מודה שחיי הם בלתי ניתנים לניהול, הם הופכים להיות מנוהלים יותר.

זהו תהליך יומיומי – בין אם מדובר בכניעה לגבי ההתמכרות למין ובין אם מדובר בהתנהגויות שאני חושף באמצעות עבודת הצעדים שלי. הודאה והכרה בהתנהגויות וברגשות שלי הן הכרחיות לשם יצירת מודעות – נקודת ההתחלה של ההחלמה. לפעמים תהליך הכניעה קורה משעה לשעה או מרגע לרגע. למשל, במקום לצרוח על אלוהים או על כל אחד אחר על זה שיש לי תקר בגלגל, צורת הפעולה הטובה ביותר היא לקבל את העובדה הזו ולהחליף את הגלגל. זה לא רק "עושה את העבודה", זה עוזר לי לא לשקוע בכל הבלאגן הרגשי ולא להיות חייב מעשי תיקון לאחר מכן.

רק כשאני מבין שכניעה היא יישום מתמשך ולא אירוע חד פעמי – אני נהיה שלו ומפוקס יותר. כדי שהפרדוקס של הצעד הראשון יהפוך למציאות, עליי ליישם אותו דרך קבע ולהיות חלק מתהליך ההחלמה.