אחרי שעבדתי צעד ארבע קשה מאוד, קיוויתי שצעד חמש יהיה קל יותר. כפי שהתברר, צעד ארבע חשף והציף הרבה רגשות לא נעימים – רגשות שעד עכשיו הצלחתי לנעול אותן עמוק בפנים. תודה לאל על החונך שלי, שהדריך אותי בהתמודדות האישית הזו בתחושה של חסד, בהירות ופרספקטיבה. לא היה לי מושג שבמהלך הצעדים האלו אגלה את עצמי ברמה כזו שתסייע לי להעצים את היושרה שלי ולצמצם את הבושה.

שנים רבות של התמכרות פעילה ושנאה עצמית תכנתו אותי להתבוסס ברחמים עצמיים, תחושת ה"מגיע לי" וביקורת עצמית. באופן אירוני, דווקא ההתבוננות המעמיקה הזו והיזכרות בהתנהגויות המביכות והמכוערות ביותר שלי, גרמו לי להיות רך יותר עם עצמי. נתינת אמון באחרים בקשר למידע ה"נוראי" הזה על עצמי, פתח עבורי את הדלת למסע כן אל רגע ההווה. איני מתבוסס יותר באשמה. החונך שלי ואחיי ואחיותיי בהחלמה מקבלים אותי באהבה. אני מקבל את רצונו של אלוהים בכך שכל יום הוא הזדמנות עבורי לייצר בשבילי עבר חדש.

כשאני מתבונן על חיי מאז שהגעתי לאס.איי.איי, אני גאה במי שהפכתי להיות ומתלהב ממערכות היחסים החדשות שבניתי. והחשובה ביותר ביניהן הייתה מערכת היחסים עם האלוהים.