זה היה הזמן לבצע דילוג של אמונה. הייתי חדש בהחלמה, עדיין עם שאריות של בושה ואשמה על כך שגדלתי בתור גיי בעיר שמרנית קטנה ועוד השתייכתי לקבוצה דתית די נוקשה – וכל הבנת הכוח עליון שלי הייתה מזוהמת עם תחושת שאני מקולל, שיפוטיות, אשמה, צביעות וסבל מתמשך. אבד לי האור הטהור של חמלה ואהבה ללא תנאי – שבתור ילד תמיד האמנתי ששמור לכוח עליון עבורי. החלפתי את אמונת ילדותי הטהורה בתפיסה של כוח עליון קנאי וסמכותני, שדן אותי ברותחין – אם בכלל מגיע לי איזשהו כוח עליון, לאחר שבחרתי להיות אני עצמי.

וכשהגעתי לצעד השלישי, שמעתי ממישהו רעיון שכדי למסור את הרצונות שלי, אפשר להחזיק מעין "קופסת אלוהים". הרגשתי שהילד הפנימי שלי רוצה להידחס לקופסה הזו ולהתחבא בתוכה, כשהוא מוסווה היטב ומוגן. בתור מעשי תיקון לילד הפנימי שלי, קישטתי את קופסת האלוהים שלי בתמונות של צבע ויופי וחיבור לאהבה ללא תנאים – כל הדברים שהילד שבי ידע, אך אני שכחתי. תודה לאס.איי.איי, שעזרתם לי להיזכר!