לאחר שהייתי באס.איי.איי תקופה, החונך המקורי שלי עזב. זה עורר אצלי הרגשה של נטישה, זעם, ובלבול. לאחר חודש של התבוססות בכל אלו, התחלתי לפנות לחברים מקבוצת הבית שלי ולהשתמש ברשימת הטלפונים.

די מהר התחלתי ליצור קשרים חזקים עם החברים לדרך. זה הוביל אותי ללימוד צעדים משותף, טלפונים לשלושה חברים ביום, והכי חשוב, הגעה למפגשי אס.איי.איי שלא הגעתי אליהן קודם לכן. איבדתי את העמוד התומך בהחלמה שלי, אך במקומו מצאתי רשת תמיכה עצומה.

עם זאת, חונכות היא קריטית בתכנית. החונך הוא האדם הנכון שאיתו אני מיישם כנות, שמדריך אותי דרך הצעדים ושיכול לעורר אותי אם אני מתחיל לשטות בעצמי או באחרים. לאחר זמן, אכן מצאתי חונך חדש, אך אם לא הייתי מבסס בינתיים חונכות הדדית עם חברים להחלמה, הייתי עלול להיות במצב סיכון לפעולת מעגל פנימי במהלך תקופת הביניים.

למדתי הרבה מהניסיון הזה. למדתי שהחונך שלי לא נמצא שם כדי לשמור עליי נקי, שזו אחריות שלי ושל הכוח העליון שלי. למדתי גם, שאיני יכול לעשות זאת לבד וכשאני פונה לבקשת עזרה – אמצא אהבה ותמיכה.