הייתי דתי אדוק לפני שהגעתי להחלמה. למדתי בבתי ספר דתיים, השתתפתי בטקסים דתיים כל שבוע, התפללתי כל יום וקיבלתי תואר במכללה דתית. כשהגעתי לאס.איי.איי, חשבתי שהרוחניות הזאת תהיה קלה, שאוכל פשוט להעביר לתוכנית כל מה שלמדתי בדת שלי.

למעשה, בהתחלה דחיתי את הרוחניות של התכנית, מתוך העדפה לגרסה האישית שלי. אז, חבר לדרך הסיר את ההסתייגויות שלי במכה אחת: "אם קיום המצוות שלך היה כה יעיל, הוא היה מרפא אותך מהתמכרותך ולא היית צריך את אס.איי.איי עכשיו". הייתי חייב להודות שהוא צודק.

האמת היא שרוב העיסוק שלי בדת לא היה בריא. הייתי צדקן, נוקשה וחסר סבלנות כלפי מי שאינו אדוק כמוני. כשהתפללתי, הייתי עסוק בהתמקחות עם אלוהים. התחבאתי מאחורי האמונה שלי במקום להתמודד עם מצבים קשים. כשזה הגיע להתמכרות שלי, רציתי שאלוהים יפתור לי אותה מבלי שאצטרך לנקוף אצבע.

רוחניות אינה דורשת אמונה דתית. הייתי צריך לעבור את הצעדים פעמים רבות כדי ללמוד לבקש מן הכוח העליון שלי לשחרר אותי מהמקובעות של דעותיי וציפיותי. ככל שעבדתי את התכנית הרוחנית של אס.איי.איי, חיי הדת שלי השתנו והעמיקו בהדרגה.