קשה לי להאמין שהנוכחות שלי משנה משהו. עוד בינקותי, ההורים שלי ראו בי בובה ולא אדם אמיתי. אני לא לבד. מכורים רבים שאני מכירה קיבלו את המסר הזה בצורות שונות: באמצעות התעללות פיזית, מינית או רגשית; או באמצעות הזנחה או נטישה.

כשהשתמשתי, לא האמנתי שלפעולות שלי יש השפעה בפועל על אנשים אחרים. אחרי הכל, זה לא באמת היה מי שאני. כמו רבים בתוכנית, ראיתי בעצמי אדם שפוי וטוב, למרות התנהגויות שהעידו אחרת. הפכתי את החלק המכור שבי לבלתי נראה, אפילו לעצמי.

האמת היא, שאני תמיד נראית. כל הפעולות שלי, ואפילו האנרכיה שלי, אכן משנות. יש להן השפעה על אנשים אחרים, בין אם אני יודעת זאת או לא. אני לא אלוהים; אני לא יכולה לשלוט במה שאנשים אחרים עושים או חושבים. אבל אני ילדה יקרה של אלוהים; הנוכחות שלי תמיד חשובה. זה נכון במיוחד במפגשים. כל מי שמגיע, שבוע אחר שבוע, תורם ליצירת מיכל שאנשים יכולים לסמוך עליו. הישיבה שלי שם בשקט יכולה לסייע למכור אחר להישאר נקי ליום אחד נוסף. כשאני משתתפת בפגישה זו פעולת שירות לאחרים, אפילו כשאני עוזרת לעצמי.