בתור ילד ניסיתי קצת יוגה, אבל אף פעם לא באמת לקחתי חלק בדיסציפלינה רוחנית כלשהי, כך שכל הנושא של המדיטציה היה באמת חדש עבורי. התחלתי מזה שבכל בוקר פשוט הדלקתי נר, ישבתי מולו דקה אחת ונשמתי. האמנתי שלפחות דקה אחת אני מסוגל לשבת בשקט.

אחרי שכבר עשיתי דקה בכל יום, כבר היה קל יותר לעשות שתי דקות. תוך שבועיים הגעתי ל 3 – 4 דקות, ובמהרה, 5 – 10 דקות של מדיטציה ביום לא היו סיפור גדול. לא הייתי חייב לנדוד לפסגת ההר או לאיזה מקדש. פשוט הדלקתי נר וישבתי בשקט דקה.

עבורי, ההחלמה שלי היא מלאכת מחשבת. היא מאפשרת לי להלחין מוסיקת חיים נפלאה. בכך שאני מיישם את תכנית ההחלמה שלי על בסיס יומי, אני הופך את העולם למקום טוב יותר. הדבר העיקרי היה להתחיל, ואז לאט ובהדרגה לבנות את המנהג הזה ביישומו היומיומי. בכך שאני שומר על הדברים פשוטים ובקטנה, אני מסוגל לדבוק בהם, והיכולת שלי וגם המודעות גדלו לאט ובהדרגה, רק בדקה בכל פעם.