הייתי פעם בפגישה שהנושא בה היה "התקדמות, לא שלמות". היתה זו פגישה גדולה במתכונת של סבב. כאשר תורי הגיע, דיברתי על השינויים החיוביים שהתכנית הכניסה לתוך חיי וכן כמה מן ההתמודדויות שהיו לי עם הצעדים והחיים. סיימתי באומרי "כעת ברוב הלילות, כאשר אני הולך לישון, הכלים שטופים".

סבב החלוקה המשיך מסביב לשולחן הגדול עד שהגיע תורה של אשה שלא הכרתי. היא חלקה על ההתקדמות וההתמודדויות שלה וסיימה באומרה "כעת ברוב הלילות, כאשר אני הולכת לישון, הכלים שטופים".

איני חושב שצחקתי אז בקול רם, אבל אני יודע שישבתי שם וצחקקתי לי בשקט עד סוף הפגישה. התוכנית המופלאה הזו אינה מגדירה את ההחלמה שלנו על – פי נסיבות חיצוניות ספציפיות. אין דיאגרמה אוניברסלית של תהליך ההתקדמות אשר מתאימה בצורה גורפת לכולם. ההתקדמות באה לידי ביטוי באופן בו אני מתייחס לעצמי ולאחרים סביבי. כמו שהוותיקים אומרים, זו עבודה פנימית.