"בנקיטת צעד ראשון, אנו מודים שההתמכרות שלנו הורסת אותנו ושאיננו מסוגלים לעצור בעדה. אנו נכנעים, מניפים דגל לבן, ומקבלים שהקרב הסתיים."
מכורים למין אנונימיים, עמוד 22.
רבים מאתנו חיפשו אחרי גאולה מההתנהגות המינית הממכרת זמן רב בטרם החלמנו ממנה בפועל. היינו משוכנעים שרק אם נצליח לפצח את החידה – נצליח לעשות את כל הנדרש כדי להימלט מהאובססיה שלנו. אנחנו פשוט צריכים "להחזיר אותה לפרופורציות" קצת, כדי שהיא לא תחרב לגמרי את חיינו. רבים מאתנו בזבזו שנים מהחיים כדי לנסות לשלוט בהתמכרות שלנו. ניסיונות שליטה אלו העבירו אותנו חוויה קשה של כישלונות חוזרים ונשנים ודרדרו אותנו אל השפל הבלתי שפוי, שבו חזרנו פעם אחר פעם על אותה פעולה, אך ציפינו לתוצאה שונה.
ביום שבו הבנתי שכוח הרצון והידע קשורים מעט מאד, אם בכלל, להחלמה שלי, היה היום שבו הבנתי חוסר אונים מהו. מפוכחות היא לא משהו שאני יכול פשוט "לרכוש" עבור עצמי. נאלצתי לבקש את העזרה בחוץ. מפוכחות היא מתנת החסד והאהבה של הכוח העליון, פשוט בגלל שכוח עליון אוהב אותנו. לא עשיתי דבר שבגללו אני זכאי לאותו חסד של אמת. למעשה, עשיתי הכול כדי שלא אזכה בחסד הזה – ואף על פי כן, זכיתי בו. ובתהליך של זכיה באותו חסד מופלא, למדתי גם מעט יותר על אודות הכוח העליון, שכעת הכרתי אותו מעט יותר טוב.
אני לא צריך לדעת איך או למה או כמה זמן? די והותר בחסדו של הכוח העליון.