התמודדתי עם ההתמכרות במשפחה שלי בכך שהפכתי לנסוגה, שקטה ומנומסת. מבוגרים ראו בי ילדה עם התנהגות טובה. ואפילו אז, איכשהו הייתי מעורבת בפעולות אימפולסיביות. רוח סערה נשבה מאחורי החזות השקטה.

וכשגיליתי את העולם של השימושים, הרגשתי שסוף כל סוף מצאתי את הדרך לספק את צרכיי. הפכתי לסוג של אישיות מפוצלת. אבל הצורך שלי באינטימיות לא באמת קיבל מענה. וכתוצאה מזה ההתנהגויות שלי הסלימו, עד שהסתבכתי באמת.

עודדו אותי לנסות את שנים־עשר הצעדים. בעזרתם ובעזרת הטיפול, התחלתי להצליח ברוב תחומי העיסוק שלי, מלבד מערכות יחסים. והמטפל הנוכחי שלי הציע לי את אס.איי.איי. כמובן שהיו לי בעיות בתחום של מין, אבל התכנית הזו נשמעה לי כמו משהו שמתאים אולי לאחרים, אבל לא לי. למרות זאת, התחלתי להגיע לפגישות, לקחתי חונכת, ועבדתי צעדים.

התבוננתי היטב בפנטזיות שלי. הפנטזיות היו אלו שחצצו ביני לבין כל מערכת יחסים משמעותית. כל קשר רומנטי היה מחוץ לתחום, ככל שהוספתי לחיות בתוך סוג של בועה שבה יכולתי פשוט לחלום על מין בכל פעם כשהרגשתי את הצורך להתנחם. היום, יש לי הרבה חברים טובים ואני מסתדרת עם אנשים בחיי. למרות שאני עדיין מרגישה סוג של ביישנות בכל מיני מצבים חברתיים, הכוח שלי לפנות לאנשים אחרים גדל מדי יום ביומו.