גיליתי שאמונה היא לא ממש תחושה אלא למעשה פעולה. אמונה היא בהחלט תלויית פעולות. ההחלמה שלי היא כמו עליה במדרגות נעות בכיוון מטה. בכל רגע של כל יום אני מקבל את השלווה ואת הכוח להימנע מההתנהגויות הממכרות שלי, כל עוד אני ממשיך לטפס מעלה כשאני שומר על דריכות וממשיך לעבוד את התכנית. אם אני מֵתָרְגֶל את העקרונות שאני לומד בהחלמה, אני מקבל כוח.

אני יודע שלא הפעולות שלי הן ששומרות אותי פיכח, אלא אלוהים. אבל הדברים שאני עושה – קריאת ספרות, שיחה עם החונך שלי, עבודת הצעדים, שיחות טלפון לחברי תכנית, תפילה והתבוננות – כל אלו הם נתיבים לכוח העליון שלי, הנותנים שלווה וכוח להישאר פיכח. אם אני לוקח זמן כדי להתחבר לאלוהים, אני מספק הזדמנויות עבור הכוח העליון שלי כדי לתקשר ולעזור לי.

כאשר אני בוחר בחירות שמנתקות אותי מהכוח העליון שלי או מבודדות אותי מאחרים, אני לא מסוגל לחוש את רצונו של אלוהים ואת השפעתו. מדרגות ההתמכרות הנעות מטה יחזירו אותי די במהרה לחוסר ניהול. אני לא יכול לדרוש את כוחו של אלוהים, אבל אני יכול לפתוח את הראש ואת הלב, ולהזמין את אלוהים לעזור ולחזק אותי.