לפחות לא למשך זמן רב.

לפעמים אני מתעייף מלהיות מבוגר אחראי. אני רוצה לוותר על קבלת החלטות עבור עצמי ועבור אחרים. אני רוצה שמישהו אחר יגיד לי מה לעשות. זה לא שמשהו לא בסדר. אני פשוט מתעייף. ואז, ייתכן שאפול לבור. אבל אני מכור למין וכשאני נופל לבור הזה, המכור שבי מקבל אנרגיה. אני מתחיל לפנטז, לאכול יותר מדי, לאבד את המיקוד הרוחני שלי ולקצץ בשיחות תוכנית ובעבודת הצעדים.

בתוך הבור, אני מתפתה להשתמש בכוח הרצון כדי להכריח את עצמי לצאת משם, אבל זה לא עובד. אני פשוט נופל חזרה. הייתי צריך ללמוד להיכנע ולתת לכוח העליון שלי להוביל אותי החוצה.

הכניעה מתחילה בקבלה עצמית של העייפות מלהיות מבוגר (הכנעת השיפוט העצמי). אז אני מכיר ברגשות הבור־יים שלי: עצב, בדידות, חוסר תקווה ופחד (הכנעה של ההימנעות מעצמי ומהרגשות שלי). לבסוף, אני מבקש מהכוח העליון שלי ללמד אותי ולהוביל אותי דרך הבור (הכנעת הניהול־העצמי). ואז אני חוזר לגודל האמיתי שלי, והבגרות חוזרת במהרה.

הבורות הם הזדמנויות לכוח העליון ללמד אותי שוב ושוב שיעורים על כניעה, שיעורים שאני מעביר הלאה לאחרים בהחלמה.