עוד לפני שבכלל הגעתי להחלמה, הייתי מודע לזה שהרבה מהשגרה שלי משרתת בפועל את ההתמכרות. על־מנת שאוכל להגיע להחלמה, היה עליי לשנות את אופן הפעולה שלי. בעזרת חונך, בחנתי את שגרת היום־יום שלי ואז הקדשתי פרק זמן לשילוב הדרגתי בחיי של דפוסי השגרה החדשים, על חשבון הישנים. השגרה הראשונה הייתה לפתוח את היום בכריעה על הברכיים ולבקש מהכוח העליון את הנכונות והיכולת להתמודד עם יום נקי. רוב דפוסי השגרה, אם לא כולם, איתם התמודדתי בתחילת הדרך, היו קשורים לדברים פיזיים: אנשים, מקומות והתנהגויות. בכך ששיניתי אותם, יכולתי להגיע להחלמה.

אך החלמה אמיתית היא ניקיון על רקע גדילה רוחנית. וככל שהאובססיות המיניות התפוגגו מחיי, התחלתי לשים לב גם לשגרה רגשית ורוחנית שאיימה על ההחלמה שלי. הביקורתיות הפנימית שלי כלפי אחרים שיקפה את השיפוטיות הקשה שיש לי כלפי עצמי, ומשאירה אותי מבודד, מנותק ומועד לנפילות. על־מנת לתחזק את ההחלמה, היה עליי לשנות גם זאת. קודם כל, בעבודה עם טינות בצעדים ארבע־חמש, ואז על־ידי עבודה של פגמי האופי בצעדים שש־שבע. היום, אני הרבה יותר סקרן לגבי הדפוסים שלי ביחס אליי ולאחרים, ונכון הרבה יותר לשנות את אותם דפוסים רגשיים ורוחניים שמאיימים על ההחלמה והשלווה שלי.