בתוכנית נוספת של שנים־עשר הצעדים אהבתי לספר את הסיפור שמסתיים בחידה, על שלוש צפרדעים רובצות על בול עץ – "כמה נשארו אחרי שאחת מהן קיבלה החלטה לקפוץ? התשובה היא – "שלוש, כי הצפרדע רק קיבלה החלטה".

הבעיה שלי הייתה שלא ידעתי מהי הפעולה שצריכה לבוא בעקבות ההחלטה בצעד שלוש. אז המצאתי תשובה שיש תת צעד חסר, שאהבתי לקרוא לו צעד שלוש־א': "מסרנו את הרצון שלנו ואת חיינו להשגחתו של אלוהים כפי שאנו מבינים אותו".

יום אחד, מישהי מבוגרת וחכמה יותר – בכל אופן חכמה יותר, אמרה לי שהתשובה שלי שגויה. יש תשובה הרבה יותר פשוטה, שלא כרוכה בכתיבה מחדש של הצעדים. אחרי שהתגברתי על הטינה הראשונית שלי על שתיקנו אותי, הרהרתי על זה בראש פתוח והבנתי שהיא צודקת לחלוטין: אני קיבלתי את ההחלטה בצעד שלוש, ואז בעצם התחלתי למסור את הרצון ואת החיים שלי בצעדים ארבע עד שתים־עשרה. הפעולה היא לא דבר אחד שאני עושה, אלא הדרך שבה אני חי את חיי מאז.