כשאני מרגיש מוצף, זה בדרך כלל כי אני מנסה לעשות את הדברים לבדי, "בדרך שלי". הרגלים ישנים שנועדו לבחון ולהוכיח מה וכמה אני שווה, עלולים לעלות על פני השטח. לחילופין, אני כל־כך מתלהב מלתת שירות, שאני מנסה לקחת על עצמי יותר ממה שאני באמת מסוגל. לפעמים, אני גם משנה את הלו"ז שלי על חשבון שגרת ההחלמה שלי הכוללת פעולות לחיזוק הקשר עם הכוח העליון שלי, כמו תפילות והתבוננויות.

שמעתי שלהחלמה יש חיי מדף של 24 שעות, ונוכחתי לדעת שזה נכון עבורי. אם החיבור היומי שלי עם הכוח העליון מתחיל להתרופף, החיבור מתערער, ואני מתחיל להרגיש נבוך, מפוחד, בלתי יציב או נואש. יש אמנם זמנים בהם אני בקשר רציף עם אלוהים שלי ועדיין אני מרגיש שהחיים האלו פשוט גדולים עליי, כשזה קורה, אולי אני עושה כמיטב יכולתי על־מנת לעשות את רצונו של אלוהים, אבל שוכח לבקש ממנו את הכוח לעשות זאת.

הניסיון מלמד אותי שכשביקשתי תבונה ויכולת, אני מסוגל להשיג הרבה יותר ממה שהייתי מסוגל לדמיין אם הייתי לבד. אלוהים עוזר לי לעשות את סדרי העדיפויות ולנהל את הזמן שלי. אני מסוגל לעשות דברים. הדלתות נפתחות. חברים תומכים מופיעים להם. ניסים גדולים וקטנים מתרחשים. אני מאמין שזה ימשיך לקרות – אם אזכור לבקש.