לפני שנים, לקחתי הפסקה, ישבתי לבדי בחדר עם כל הסיסמאות בפלקטים התלויים על הקיר. העיניים שלי נחו על "חייה ותן לחיות". התחושה שלי לגבי זה היתה תמיד שאני רוצה לאפשר לאחרים להיות. תוך כדי שאני בוהה, בהבזק, פצצת תאורה נדלקה בראשי. הסיסמה אינה "תן לחיות", אלא "חייה ותן לחיות". הדבר הראשון על סדר היום זה למצוא חיים. וואו.

לאחר שנים של החלמה, ההבנה הזו עדיין קיימת. אם אני מזניח את המפוכחות שלי, את ההחלמה שלי, את הבריאות שלי, את הרוחניות שלי, את החיים שלי, הסבירות שאהפוך קורבן למה שאחרים עושים, או לא עושים, אומרים או לא אומרים, וכיוצא באלה, גדלה בהרבה.

הצעדים, החונכות, החברותא, השירות ופיתוח המעגל החיצוני שלי הניחו את היסודות. אם אני מגוייס ואחראי לחיי, להפוך אותם לעשירים ולאוהבים ככל שאני יכול עם ההכוונה של הכוח העליון שלי ועם הזמן שיש לי, אני יכול באופן מיטבי לאפשר לאחרים לחיות את חייהם. אני מסוגל יותר להתעסק בחייהם של אחרים בדרכים שמעשירות ומאצילות על כולנו.

כל מה שיש לי זה הרגע הנוכחי היקר הזה. זו ההזדמנות שלי למסור אותו וליצור חיים שאני רוצה לחיות ולהיות האדם שאני רוצה להיות.