אני חולה כמו הסודות שלי. שמעתי זאת ואמרתי זאת פעמים רבות. עם זאת, לא יכולתי לספר לאיש את הסודות שלי; הם היו מבישים מדי. חשבתי שאם אספר אנשים בוודאי ידחו אותי.

אחרי שנכנסתי לאס.איי.איי והתחלתי לעבוד את הצעדים, שמעתי שעלי לפתח כנות קפדנית ולהלשין על המכור שבי. בהדרגה, התחלתי לפנות לאחרים בתוכנית ולספר את האמת אודות מה שעשיתי וחשבתי. זה שינה את חיי.

כשהתחלתי לדבר עם אחרים בכנות, בייחוד בשיחות טלפון בין המפגשים, משהו מפתיע קרה – אנשים לא דחו אותי. למעשה, אנשים אמרו לי שהם מעריצים את האומץ שלי, שהם יכולים להתחבר למה שאני אומר, או שיש להם את אותה הבעיה. אנשים הודו לי על השיתוף – בדיוק ההיפך ממה שציפיתי לו. לכלי ההחלמה הזה הייתה השפעה עמוקה על יעילות עבודת הצעדים שלי.

האשמה שלי היא כמו ערפד. היא מוצצת ממני את החיים ומשאירה אותי בצללים. אבל חשוב לזכור שהיא לא יכולה לסבול את אור היום. המחלה שלי שיקרה כשאמרה לי שעליי לשמור את הסודות שלי לעצמי. אולי היא ידעה שהבאתם לאור היום תחסל את כוחה לשלוט בחיי.