לא מזמן היו לי חילופי דברים לא נעימים עם חניך. בהתחלה נפגשנו, היה לנו דיון טוב וגם הרגשתי שדבריי מתקבלים טוב יחסית. למרות זאת, אחרי זה הרגשתי לא בנוח. למרות שלא הייתה כל עדות לכך שמשהו בכלל הטריד את החניך שלי, החלטתי לבקש ממנו משוב בהודעת טקסט.

הוא השיב לי במהרה וניסה לשכנע אותי שהכול ממש בסדר. למרות זאת, הרגשות הבלתי נעימים נשארו, וכעת השיח הפנימי עבר לפסים של "למה ביקשתי את המשוב הזה? האם זה היה רק בשביל להשקיט את מה שמתעורר אצלי בגלל הפחדים וחוסר הביטחון שלי? באופן מעניין, תוך זמן קצר קיבלתי גם מייל מהחניך שהביע חוסר שביעות רצון מהנטייה שלי לבקש ממנו משוב. כעת הייתי בטוח שהוא בוודאות יעדכן אותי אם משהו לא יהיה בסדר מבחינתו. אז כעת, עדיין הייתי עם הרגשות הבלתי נעימים שנגרמו מהתגובה הקודמת שלי לרגשות הבלתי נעימים. דברו איתי על מפוכחות רגשית אחרי זה!

חילופי הדברים האלו, וגם אחרים, מלמדים אותי שלא תמיד אני צריך לעשות משהו כשאני מרגיש לא בנוח. אני יכול פשוט לשבת ולבקש מהכוח העליון שלי לעזור לי לראות את האמת. אני יכול לשתף בהם חבר תכנית או חונך. לפעמים רגשות אלו הם סימן שיש לעשות פעולה כלשהי, ולפעמים זה אומר שעליי לגדול ולהחלים בחלק מסוים בחיי.