המסורת השמינית מעניקה חופש לחיי. בחיי המקצועיים, פיתחתי מיומנויות, ידע וניסיון. לרוע המזל, פיתחתי גם גאווה גדולה בעבודה שלי והרגשתי הכי בטוח בחלק הזה של חיי. אשמה גרמה לי להתחבא מאחורי המקצועיות שלי, גם כשהייתי מעורב במשהו לא קשור לעבודה. חיברתי הרבה מהזהות שלי לעבודה.

רציתי להתחבא מאחורי המקצועיות שלי גם באס.איי.איי. כמובן שבהתחלה לא היו לי כל ניסיון, ידע או מיומנות בהחלמה, אז ניסיתי לזייף אותם. רציתי להיות מחלים מקצועי באס.איי.איי, לא משנה למה הכוונה. אבל דרך המסורת השמינית גיליתי שגישתי הייתה שגויה. ההסתתרות מאחורי התדמית שלי, למעשה מאד הגבילה אותי. הייתי צריך להתנהל כמו חבר חדש באס.איי.איי. היה עליי להיות פתוח.

המסורת הזו שחררה אותי מהכבלים של הגאווה המזוייפת שלי. אני יכול להיות פגיע. אני מסוגל להודות שאיני יודע הכול וגם לא חייב, ושאני יכול לתת לאנשים אחרים להוביל. אני יכול לאפשר לניסיון, כוח ותקווה שלי לשרת את האחרים ולא את האגו של עצמי.