הבן שלי היה חולה עם שיעול שהפך את השינה למאוד מאתגרת עבורו. כשניסיתי לתת לו תרופה לשיעול, הוא ירק אותה מיד. היה לה טעם מר מדי עבורו. וזה כלל לא היה משנה שזה בדיוק מה שהוא היה צריך, כי אז הוא היה קטן מכדי להבין זאת. לאחר מספר ניסיונות לגרום לו לבלוע את התרופה, אני המסתי אותה בכוס של חלב והוא שתה את החלב כולו כמעט בלי התנגדויות.

הבנתי שעבורי, הגעה לאמונה שכוח עליון מסוגל לשחרר אותי מההתמכרות שלי למין ומהאנורקסיה המינית שלי, הייתה אמונה מעין זו. אפילו שידעתי כך מהמפגשים וגם מהספרות של אס.איי.איי שהסיכוי היחיד שלי להחלמה הוא למצוא אמונה בכוח העליון, אז פשוט לא ידעתי איך. התפיסות הדתיות הישנות שלי פשוט לא היו רלוונטיות, כמו תרופה נגד שיעול עבור הבן שלי. הייתי פשוט יורקת אותן. אך דרך פגישות שנים־עשר הצעדים, שיחות עם חונכת וגישה רכה יותר לעצמי, התחלתי לפתח, לאט ובהדרגה, את היחס האישי שלי כלפי אלוהים אישי כפי הבנתי. למצוא אלוהים דרך אס.איי.איי היה כמו לתת לבן שלי את התרופה המומסת בחלב, בצורה רכה ונעימה, ואני אסירת תודה מאוד על כך.