אני מאמין שמסורת אחת־עשרה חלה גם על חיי הבין־אישיים, ולאחרונה קיבלתי שיעור דרמטי המוכיח את חוכמתה. אני מושיט עזרה לאנשים בקבוצה שלנו ולפעמים אני נתקל בפגם אופי שלי של ניסיון לכפות פתרונות. זה יכול להתבטא באמונה שאני יודע מה הכי טוב עבור מישהו אחר וברצון להבטיח שהוא תופס את זה, בין אם הוא רוצה בזה ובין אם לא!

לפני כמה חודשים, ניסיתי ליצור קשר עם חבר בקבוצה שלנו, כאשר אני מציע "עזרה" לבעיה שהיה לי ניסיון איתה. הוא התנגד, ואני הייתי מרוסק. התחלתי להלקות עצמי על השימוש שלי בטקטיקה ביד רמה, שאת מגרעותיה אני כבר מכיר "יותר מדי טוב". הכפייתיות שלי ניצחה זמנית, ואני שילמתי מחיר רגשי כבד זמן מה לאחר מכן.

בסבב שיתוף אחד, דיברתי על פן מסוים של הפחד שלי מאינטימיות, ואותו אדם שאל שאלת הבהרה לאחר מכן. כאשר שיתפתי בגלוי כיצד הפחד המסוים הזה מתבטא במערכת היחסים המרכזית שלי, הוא אמר: "אני כל־כך שמח שאני יכול להגיע למקום שבו אני כל־כך מזדהה עם מה שאנשים אומרים!" אותו אדם התקשר אלי לפתע בבוקר למחרת והיתה לנו שיחה נהדרת.

זה גרם לי להיזכר באימרה: "ככל שאני חושב שאני צריך פגישה, כך אני יותר צריך פגישה".