בהתמכרות שלי, חשבתי שהיקום "פספס" אותי באיזושהי דרך ופשוט גרם לי לסבול קשיים ואובדן יותר ממה שאני מסוגל. תחושת העוול הזו שנעשה לי כביכול, הרחיקה אותי במשך שנים מיישום הפתרון הרוחני. ובהחלמה מצאתי קבלה. מי אני בכלל להחליט האם קשיים ואובדנים הם הוגנים או לא?

בהחלמה, אני זוכה לברכות שמעולם לא יכולתי לדמיין. הקשיים והאובדנים הם גשרים שהביאו לי את הכלים ואת השלווה לעזור לאחרים שמתמודדים עם מצבים דומים. האבל מאפשר לי לנחם אחרים. הנטישה גורמת לי להיות נוכח עבור אהוביי. להיות מכור למין מאפשר לי לעזור לאלו שעדיין סובלים ומזכיר לי שההחלמה אפשרית דרך שנים־עשר הצעדים. הקשיים והאובדנים, באופן פרדוקסלי, יכולים להביא גם חדווה לנו ולזולת.

כשאני מחבק את המאבקים ואת הכאב שלי, ועוזר לאחרים – זה מביא עליי מתנה גדולה אף יותר. אני מוצא את החיבור למשהו שנקבר בתוכי ונשכח לפני שנים רבות – הלב שלי.