"חיה ותן לחיות."
כלים להחלמה, עמוד 33.
תמיד התגאיתי בסובלנות שלי כלפי אחרים, אבל זה מפריע לי כשבת זוגתי מגלה חוסר סובלנות כלפיי. למה היא לא יכולה פשוט להתגבר על זה? כבר עברו יותר משלוש שנים מאז שמעדתי, והיא יודעת על ההתמכרות שלי מזה עשרים שנה. אני עובד על החלמתי דרך התוכנית כפי שאני חווה אותה, לא כפי שהיא רואה אותה. הלוואי שהיא הייתה רואה אותי ביחס להתקדמות שעשיתי, יותר מאשר מתוסכלת מחוסר השלמות שלי. אני לא היחיד שכואב כאן. ההתמכרות שלי גרמה לה לכאב גדול ואולי אפילו לטראומה. אני לא יכול יותר להכתיב איך או מתי היא תתרפא, כפי שהיא לא יכולה ביחס אלי. שמעתי איפשהו שהאדם עם הצורך הגדול ביותר נמצא בתור קודם. ולכן, אם אני סובלני באמת כלפי אחרים, אני יכול להתחיל בבית בחמלה ובסבלנות לכאבים ולריפוי של בת זוגתי. אם היא כאובה, אני יכולה לתרגל סבלנות וקבלה ולנסות להקל על סבלה, לשאול אם היא רוצה עזרה. אם היא מתעללת, אני יכול להגדיר בעדינות גבולות בריאים. איך הייתי רוצה שיתייחסו אלי כשאני נאבק?
איך הייתי יכול להגיב למאבקים של אחרים אם הייתי מרגיש טוב ולא חושש?
אני מביא סובלנות לתוך חיי על־ידי תרגול שלה.