באתי לאס.איי.איי אתאיסטית אדוקה, אבל הייתי במצוקה והייתי מוכנה לנסות כל דבר. כשקראתי את צעד שניים הרגשתי אבודה. היה מצופה ממני להאמין בכוח עליון שמתעניין בי ובחיי.

הגעתי להאמין שהתכנית עובדת כי שמעתי את זה בניסיון, בעוצמה ובתקווה ששותפו במפגשים. בתום לב, לקחתי חונך ועבדתי את הצעד הראשון. מבלי להבין למי יש כוח על ההתמכרות שלי, הייתי מוכנה להודות שלי אין. שלב ראשון השאיר אותי מוכנה לשינוי, אך בלי דבר למלא בו את החלל. עכשיו צעד שניים הופיע. איך יכולתי ליישב אותו עם החינוך ואמונותיי האינטלקטואליות?

בטיסה הביתה מחג ההודיה עם משפחתי, הייתי רעבה, כועסת, בודדה ועייפה. החלטתי להשתמש. בשאטל לחניון הייתי בטלפון שלי מחפשת מקום להשתמש, כאשר קול מאחוריי אמר שלום. זה היה אדם שפגשתי בתוכנית.

רוברט היה בדרך חזרה מצד אחר של המדינה, ובכל זאת כאן הוא היה, בדיוק היכן ומתי שהייתי צריכה עזרה כדי להציל אותי מעצמי. זה לא יכול להיות צירוף מקרים. לא הייתי צריכה לחפש את הכוח העליון שלי. ההודאה בחוסר אונים שלי וכניעה של ההתמכרות שלי פתחה מקום בליבי לכוח העליון שלי להיכנס פנימה.