ביליתי שנים בבידוד, בטוח שאנשים ידחו אותי אם הם יכירו אותי, במיוחד נשים. בהחלמה עשיתי התקדמות בלהיות מי שאני, אבל רק עם גברים אחרים. פחדתי מאוד לפנות לנשים. ואז הכוח העליון שלי התערב.

המטפל שלי ביקש ממני פרטי קשר מקומיים כדי שמטופלת שלו תוכל למצוא פגישה. נדהמתי לגלות שחצי מהמטופלים אשר מכורים למין, הם נשים – יחסיות שלא באה לידי ביטוי בקבוצות המקומיות שלנו.

נורה נדלקה בראשי, ואני חשתי דחיפה: "עשה משהו!". אני מאמין שהכוח העליון שלי לחש לי להתקדם הלאה בהחלמה שלי. הלחישה הזו להושיט יד ולהציע ריפוי למכורה הצית כיוון חדש.

בהתחלה זה הלך רע, אבל ידעתי שאני אמור לעשות את זה. במשך כמה שנים, עם התמדה, פיתחתי כמה חברויות החלמה טובות עם נשים. האובססיה שלי המונעת על־ידי פחד פחתה במידה ניכרת. למדתי להציע ביטחון ועידוד לנשים שאיתן התיידדתי, וקיבלתי משהו שלא יסולא בפז – הקבלה שלהן. אני מאמין שזה מה שהכוח העליון שלי רצה כל הזמן.

אני לאט לאט לומד להיות עצמי ולתמוך באחרים להיות הם עצמם. אני משתחרר מהכבלים שלי, ואני גדל. זה מפחיד, אבל זה חוויה יפה תמיד.