מצאתי שהיצר שלי להשתמש מתגבר לרוב כאשר אני מרחם על עצמי וחווה את אמונות הליבה הלקויות שלי בנוגע לעצמי. אחד הכלים שמצאתי אתם הכי עוצמתיים לשם הפיכת המסרים התבוסתניים הללו על־פיהם הוא תרגול אסירות תודה. עבורי זהו דבר קשה לעשותו, ומצאתי שהוא מצריך תרגול.

לפעמים אני צריך להפוך למה שאני קורא לו פרימיטיבי בעת עריכת רשימת התודות שלי. אני צריך להתחיל מלהודות על כך שאני חי. אני ממשיך ומזכיר לעצמי שהיום יש לי קורת גג, ושיש לי מספיק אוכל ושתיה. אז אני מגיע לרמות גבוהות יותר של אסירות תודה בכך שאני מזכיר לעצמי שיש לי משפחה וחברים. האנשים האלה דואגים לי, אפילו אם הם ביקורתיים כלפי ההתנהגויות שלי או אומרים לי כמה פגעתי בהם. אם לא היה אכפת להם ממני, הם לא היו אומרים; הם פשוט היו מתעלמים ממני.

עם הזמן, אני מצליח לעבור ממחשבה על עצמי לנקודה בה אני יכול להיות אסיר תודה לאפשרות לתת שירות, באופן מכבד, למישהו שהצרכים שלו חשובים לי. פגישות של החברותא מספקים לעיתים קרובות הזדמנות לכך.