איך מישהו מסוגל בכלל להבין את הכאב של לרצות בכל ליבי להיות עם משפחתי וחבריי, אך בו זמנית לחזור על ההתנהגויות המיניות שהורסות את מערכות היחסים שלי? או את הכאב בלהרגיש שאני סוטה? או את כאב תסמיני הגמילה בראשית ההחלמה?

בפשטות, רק חבר מכור למין אחר. והסיוע אחד לשני לעבור את הכאב הזה אל חיים טובים יותר מייצר חיבור, שבכל הכנות, אני מוצא לעיתים נדירות מחוץ לחברותא. בין שאלה הנהוני ההזדהות בזמן שאני אומר את האמת על הכאב שלי בפגישות, אנחות ההזדהות של החברים הותיקים כשהם מקשיבים למסירת צעד ראשון, או שיחת טלפון אחד על אחד בין שני מכורים מתמודדים, הכאב המשותף שלנו מחבר אותנו לקהילה שמשחררת אותנו ממנו.