אני כותב את הדברים כשאני נמצא בסדנה של החברותא, שם אני מקווה לחוות שחרור, מנוחה והתחדשות רוחנית. לרוע המזל, דווקא הבוקר מספר פגמי אופי עקשניים הרימו את ראשם המכוער. ביניהם – רחמים עצמיים, תחושת קורבנות, ולקיחת דברים ברמה אישית. היום אני יודע שזה נתון לבחירתי – להיתקע בתוך האומללות הזו או לבקש את הכוח העליון שלי להוציא אותי ממנה. אך המקום השלילי הזה הוא גם כל־כך מוכר, שנראה בלתי אפשרי להשתחרר ממנו.

במהלך הסדנא, היו לי רגעים של תפילה ופניה אמיתית לעזרה של הכוח העליון. אני יכול לעשות דברים בכאילו, וזו עבורי אפילו דרך להיכנע לכוח העליון שלי. אין פירוש הדבר שבכוחי להשתחרר מפגמי האופי שלי – זה רק אומר שיש לי דרך להיכנע ולעשות כמיטב יכולתי כדי לא לשקוע בהם. הכוח העליון שלי תמיד, תמיד ירים אותי למעלה מהמקום השלילי, ברגע שאני מתאמץ ונכנע.

אני מאמין שאלוהים רוצה שאהיה בשלום עם עצמי ושאדע חדווה וניצוץ של החיים. כל דבר פחות מזה הוא פשוט האגו שלי. בחסד האל והתכנית, אני יכול לשחרר את זה, רק להרגע, ורק לפגם אחד בכל פעם.