הרבה חברים חדשים שואלים כמה זמן הם צריכים לעבוד את התכנית לפני שהם "נרפאים". החברים הוותיקים מחייכים, נדים בראשם, ואומרים לחבר החדש להמשיך לבוא. גם ניסיוני האישי תומך בתפיסה שמחלת ההתמכרות לא ברת ריפוי. ועוד משהו: אני תמיד נמצא בתנועה.

אחד מסימני ההתמכרות הוא קיבעון ספיראלי בכיוון מטה, שם כלום לא משתפר. צפיתי בחברים, שהם מכורים פעילים, מדווחים במישרין או בעקיפין שחייהם הם: "אותו דבר, יום אחר". לי עדיין יש בעיות, אבל אלה בעיות חדשות, משופרות.

החלמה פירושה שינוי. אם אני נקי ומתייצב עבור עצמי, אז העצמיות הרוחנית, הרגשית, הנפשית והאינטלקטואלית שלי כל הזמן משתנה, מסתגלת, מסגלת תכונות חדשות, גדלה, מגיבה, יוזמת ולפעמים לומדת. כל החלטה שאני מקבל וכל פעולה שאני נוקט בה מתניעה אירועים אחרים. אין יעד מוגדר מראש: זהו מסע. אם כן, השאלה היא: לאיזה כיוון אני רוצה להתקדם?

ההגדרה שלי למעגל החיצוני פשוטה: זו כל פעולה שמרחיקה אותי מהמעגל הפנימי. זה יכול להיות כמעט כל דבר: תפילה, שירות, הכנת אוכל טוב, להחזיק למישהו את הדלת, לעשות את העבודה שלי, לתת לעצמי הפסקה או פינוק, לקפל כביסה, לנגן מוסיקה, לטייל עם הכלב שלי, ליהנות מחברתם של חברים, או יום יפה, או יום סערה, או המעשים הקשים לביצוע של תרגול איפוק ואומץ.