"בעוד שפעילות גופנית היא בבירור פעילות של מעגל חיצוני, אנו מרגישים שמגיעה לה תשומת לב מיוחדת משום שרבים כל־כך מצאו בה תמיכה משמעותית בשמירה על הניקיון."
כלים להחלמה, עמוד 40.
לפעמים אני לא יכולה לזהות את הרגשות שלי, או שאני מרגישה מוצפת מכדי לדבר עם מישהו מבלי להיות רעילה ולהתחרט על המילים שלי אחר כך. פעמים אחרות אני מרגישה סחוטה, קהה, שטוחה. הנעת הגוף שלי יכולה לעזור לשבור את הקיפאון במוחי. אני לא צריכה להיות אתלטית כדי להיעזר בכלי הזה. אפילו רק יציאה החוצה להליכה או הנחת הרגליים שלי על הדשא הם לרוב דרך מהירה בשבילי כדי לא להיות תקועה. לראות את השמיים העצומים או לשמוע את הציפורים יכול להזכיר לי מיד שיש הרבה יותר בחיים האלה מאשר המחשבות הישנות הזועקות כדי להפחיד ולערער אותי. בנוסף, לעשות משהו עם הידיים שלי כמו סידור המחסן בנחת, טיפול בגינה, עשיית עבודות הבית, או כל מלאכה אחרת, יכולים לעזור לשבור את המעגל. כל פעולה פיזית יכולה להיות מדיטטיבית. כאשר אני זזה, מוחי מאט לקצב שניתן לשלוט בו. אני יכולה להיזכר ולחזור על אימרה בתוכנית, חיזוק, תפילה או מנטרה. אני יכולה לחקור את הרגשות שלי וליצור מרחב בין מחשבותי ומעשי. מתחת לקליפת הכאוס, אני מגלה לעתים קרובות כאב, בדידות או פגיעות.
אני יכולה לשאול את עצמי מה אני צריכה. אולי אתקשר לחונך או לידיד, אלך לפגישה או אכתוב ביומן שלי. אולי אכין אוכל נפלא או אעשה משהו יצירתי. אולי פשוט ארגע ואהנה מהיופי של היום.
כאשר המוח שלי נתקע, הזזת הגוף שלי יכולה לשנות את הנוף.