אומרים שהדבר הקבוע היחיד בחיים הוא השינוי. בתור מכור למין, שינוי היה תמיד מצב שמפחיד אותי מאד. חייתי כל־כך הרבה זמן עם ההתמכרות שלי כך שהתרגלתי לסמוך עליה, כאילו הייתה חברה נאמנה שלי. כשעבדתי את התכנית של אס.איי.איי, רציתי שהשינויים החיוביים בחיי, יִתְאֲמוּ את הציפיות שלי, עם החישובים שלי ולפי לוח הזמנים שלי. לאלוהים היו רעיונות אחרים.

חוסר סבלנות הוא מכשול ממשי בהחלמה שלי, פשוט הכנה לשימוש. אני מאוד מתפתה לחשוב שהדברים הטובים לא קורים בקצב מהיר די הצורך, או למשל "שהפסקתי להשתמש, אז למה לא הכל מסתדר לטובה כבר עכשיו"? מצאתי שהשינויים שאני חווה כתוצאה מעבודת התכנית מגיעים בדרך כלל בצורה הדרגתית ולא פתאומית.

אני מאמין בנס ההחלמה, תוך כדי כך אמון עמוק בהדרכתו של אלוהים ובלוח הזמנים שלו. ככל שהייתי רוצה בכך – איני מסוגל לנבא עתידות. כשאני מפתח שיתוף פעולה עם אלוהים, אני מטפח את הגישה של המתנה סבלנית ואני משוכנע שיש עוד דברים שעליי ללמוד. אני מנצל את הזמן הזה בצורה יצירתית בכך שאני חוגג את השינויים בחיי, בכך שאני מגיע למפגשים, בכך שאני עובד עם חונך ועם חניכים ובכך שאני יכול לסייע כמיטב יכולתי למכור למין שעדיין סובל.