"צעד שלוש היה בעיה בשבילי, לא הכרתי את אלוהים."

מכורים למין אנונימיים, עמוד 283.

תמיד היו לי בעיות אמון, במיוחד עם דמויות סמכות, משמעות הדבר היא בעיות אמון רציניות עם דמות הסמכות העליונה: אלוהים.

אני האמנתי שהתוכנית הגדולה של אלוהים היא לגרור אותי קשורה בשדה קוצים. כאשר זה הגיע לצעדים שתיים ושלוש, ההבנה שלי של אלוהים באמת הפריעה בדרך.

על כל פנים, לא היתה שום ראיה ממשית שמשהו לא אמין בתוכנית של אלוהים בשבילי. עכשיו אני מאמין שאלוהים הוביל אותי לפעולות שגרמו לחרדה ואפילו למבוכה, אבל זה הוכח כמרפא ומסייע.

הרגשתי "נדנוד" לדבר בכנסייה שלי על ההחלמה שלי ולהתנצל בפני הנשים של הכנסייה על שהחפצתי אותן. לאחר בדיקת מציאות עם החונך שלי, שאלתי את הכומר, והוא אמר מיד כן. כשהגיע היום אני רעדתי, אבל יכולתי לספר בישירות על מסע שנים־עשר הצעדים שלי. אני תיארתי את הדחף שלי להחפיץ, והתנצלתי.

ציפיתי לדממה של הלם ומבוכה, אבל אנשים מחאו כפיים!

ביליתי את שאר התפילה מסתתר במרפסת, רועד וחשוף רגשית.

מאז, הוריו של אלכוהוליסט, ושני מכורים למין מהכנסייה שלי החלו בהחלמה של שנים־עשר הצעדים, כי הייתי מוכן להקשיב לנדנוד ההוא. הבושה שלי קיבלה מהלומה רצינית. אני הגעתי לאמונה שכוח גדול ממני מחזיר אותי לשפיות באהבה. אני מוסר באיטיות את רצוני ואת חיי להשגחתו של אלוהים.

בעזרת אלוהים, אני יכול לבטוח באלוהים ולמצוא את האומץ לשנות את הדברים שביכולתי.