כשהגעתי לאס.איי.איי לראשונה, לא הכרתי את החוויה של הכרת התודה. לא הבנתי איך, למען השם, חברי אס.איי.איי מצליחים לדבר על עצמם בתור "מכורים למין נקיים בהכרת תודה". איך אפשר להכיר תודה על החיים הארורים והמפורקים שהביאו אותנו אל החדרים?

ככל שהזמן חלף והמשכתי לשמוע שוב ושוב את הדיבור על הכרת התודה, קלטתי שאנשים אלו חווים את הכרת התודה כי הם עסוקים בלטפח אותה. למדתי שניתן לפתח את זה. טינה היא אחד הרעלים שמזינים את המחלה שלנו – ולעומת זאת, הכרת התודה היא אחת התרופות החשובות ביותר.

בתוך ההתמכרות הפעילה, הייתי במצב רוח של רחמים עצמיים, והתעסקתי כל הזמן בשאלה כמה אני הייתי דפוק וכמה העולם דפק אותי. וכשהבנתי שליקום אין בנים מועדפים, ושאני לא מופלה לרעה במיוחד – אזי אני יכול לפתח את הכרת התודה על מה שיש לי. כשאני קולט שכל הרגשות שלי טובים ורעים גם יחד, עומדים להיעלם תוך פרק זמן לא רב, אני יכול ללמד את עצמי להשתחרר מהיקשרות יתר אליהם ולהעריך את החיים בשל מה שהם. אני לא חייב יותר להיאחז בעבר או לנסות לאחוז בעתיד. במקום זאת, אני חי בהווה.