"המפתח לצעד השני הוא לא אמונה סתמית בכוח העליון, אלא אמונה שכוח זה מסוגל להשיב אותנו לשפיות."

מכורים למין אנונימיים, עמוד 27.

ראיתי זאת בפגישה הראשונה שלי – אנשים שהיו שפויים, שלווים וחיו עם עצמם בשלום! איזו תקווה! רציתי את זה! ובינתיים – היית שם, מיוסר, אובססיבי וממש לא שפוי. איך הם עשו את זה? ראיתי שהם כנים ומוכנים לבחון דרך חדשה של חשיבה והתנהגות. וככל שהאזנתי להם, קלטתי שאנשים אלו לא התמודדו עם כל אבני הנגף של ההתמכרות לבד. המשכתי להגיע למפגשים, מתוך תקווה שמזלי הטוב איכשהו ייגע בי שם. ולאט לאט נכנעתי.

אני חווה את הפתרון של התכנית בכל שיתוף כן, ואני מתחיל לחוש מחובר למשהו גדול ממני. אני מגלה שאני לא עושה זאת בכוחות עצמי. ישנו כוח שפועל בכל המפגשים האלו ודרך התכנית הזו. ראיתי את הכוח הזה משתקף באחרים וגם מחולל בתוך ההחלמה שלי נסים בלתי מוסברים. הכוח הזה הוביל אותי לתכנית והכוח הזה גם הוביל אותי לחיים החדשים. ראיתי נפלאות ממש. אני מאמין. אנו מוכן לשוב לשפיות. ואני נוקט בפעולות.

אני מתפלל לנכונות לקבל ולהוקיר את החסד שמלווה את התכנית הזו.