"אם אנו מלאי פחד, אנו יכולים להרשות לעצמנו בעדינות ובאומץ לשקול את האפשרות של מסירת הפגמים המוכרים שלנו, תוך אמון שהכוח העליון שלנו לא ייתן לנו יותר מכפי שאנו יכולים להתמודד אתו."
מכורים למין אנונימיים, עמוד 40.
בצעד השישי למדתי שלבשתי את הפגמים שלי כמו שמיכה ישנה ובלויה. יתכן שהיא מסריחה, קרועה וחסרת צבע, אך היא היתה גם מוכרת ומנחמת. למדתי שהפגמים שלי נולדו מהישרדות, ו'להיות מוכנה' פירושו שאהיה מוכנה ללמוד התנהגויות חדשות. זה איים עלי.
למרות הפחד שלי, הייתי צריכה ללמוד לסמוך על אלוהים אפילו יותר מכפי שכבר עשיתי. הייתי צריכה לבטוח שאם אוותר על ההגנה השקרית של השמיכה – התיעוב העצמי והפחד והבושה – שאלוהים לא ישאיר אותי לרעוד בחושך. לקח לי זמן לעשות את זה, אבל כשהייתי מוכנה להיכנע ולזרוק את השמיכה הישנה ההיא, דברים מופלאים התחילו לקרות. פתחתי את הדלת לשינוי.
אני בוטחת בכך שהכוח העליון שלי יגן עלי היום.