כאשר אני מתבוננת על עצמי בפעולה אני נדהמת לגלות חוסר מוחלט בקבלה עצמית הקיים לצד שחצנות מדהימה. איך זה יכול להיות?

כיוון שאני חשה אי התאמה וחוסר ביטחון עוצמתיים, המכורה שבי עושה פיצוי־יתר עם גישות של כשל־עצמי כמו למשל צדקנות וביטחון עצמי מוחלט לגבי מה שאחרים צריכים לעשות עם החיים שלהם או עם ההחלמה שלהם. זה אף פעם לא מפסיק להדהים אותי.

הבחנתי שככל שאני בטוחה בזה שאני צודקת, כך אני צריכה יותר להיזהר לומר דברים. אני מנסה לזכור שלכל אחד שנוכח יש כוח עליון, וזה לא אני!

לקבוצה בכללותה יש את ההדרכה של אלוהים אוהב, כפי שהוא מתבטא במצפון הקבוצה. אם אני יכולה לפתוח את עצמי להנחייה של כוח עליון אוהב ולתהליך של מצפון הקבוצה, הדחף שלי לשלוט בתוצאות חולף. לאחר שהדחף נרגע.

אני רואה לעיתים קרובות את החוכמה של מצפון הקבוצה. אני רואה איך דברים הסתדרו בסדר גמור, בדרך כלל על הצד הטוב ביותר.

שמירה על קשר עם כוח עליון אוהב מביא שלווה ומוביל למפוכחות רגשית. כיוון ששימוש היתה דרך להתמודד עם רגשות לא נוחים, שמירה על מפוכחות רגשית עוזרת לי לשמור על מפוכחות מינית.