מכל הביטויים השימושיים שלמדתי באס.איי.איי, השימושי ביותר וגם הקשה ביותר ליישום בחיי הוא הביטוי "רק להיום'.

כשקלטתי סוף סוף, בגיל 66, שהייתי מכור למין רוב חיי, הייתי להוט להתקדם בהחלמה שלי מהר ככל האפשר. שום דבר לא עמד לעצור אותי.

אבל המציאות של עבודת הצעד הראשון הרתיעה אותי – נאבקתי לקבל את חוסר האונים וחוסר הניהול שלי. ימים ושבועות חלפו בזמן שקראתי, התפללתי, תרגלתי התבוננות, השתתפתי בפגישות, ונפגשתי עם החונך שלי. למזלי, החונך שלי קבע את הקצב, דרש שאקח אחריות, ולא אפשר לי למהר בעבודת הצעד הראשון או הצעדים שלאחריו.

הגעתי לקבלה של חוסר האונים שלי, ועמה גם להכרה בכך שההחלמה שלי היא משימה שעלי לעשות כל יום, ולפעמים שעה שעה. בכל יום, עלי להתחייב לכל היבט של ההחלמה שלי. מבחינת ההחלמה, מחר לא קיים. לחיות כל יום ביומו זה אתגר עבורי, אבל ההחלמה שלי תלויה בכך שאלמד להיות סבלני.