לחנוך אנשים היא אחריות גדולה. בשבילי או עבור כל מכור למין אחר לחזור לחיים הישנים שלנו פירושו ייסורים, סבל וחוסר שפיות.

מטרתו העיקרית של החונך היא לעזור לחניך לעבוד את שנים־עשר הצעדים. לאחר שעבדתי את הצעדים עם החונך שלי, התחלתי לחנוך אחרים, ומצאתי שזה מאתגר מבחינה רוחנית. למדתי מה אני מסוגל לעשות ומה לא למען מכור למין מחלים אחר. התחלתי להיות יותר חומל, ישיר וכן. בנוסף, למדתי שאני לא יכול לשמור את אף אחד מפוכח, גם לא את עצמי.

כשהתחלתי לחנוך, רציתי להציל כל חניך מהחיים שחייתי. אבל עכשיו, יותר מתמיד, אני מבין שהחונכות היא רחוב דו כיווני. החלמה דורשת נכונות לעשות דברים שונים, כמו למשל לעבוד את הצעדים. אם החניך אינו מוכן לעשות כל מה שצריך כדי להישאר מפוכח, עלי להיות מוכן לתת לאדם הזה להיות. זה נוגד את פגם האופי שלי של ריצוי אנשים, אבל, מתוך ניסיון שנרכש מתוך קושי, אני יותר בקבלה של המוגבלויות שלי ולכן מסוגל להרפות. כמו כל המכורים למין, אני זקוק לעזרה רוחנית על בסיס יומיומי כדי להישאר מפוכח. היום, אני מתמקד בשיתוף הניסיון שלי בעבודת הצעדים, ואני נותן לאלוהים לעשות את השאר.