הרבה מהאנשים הקרובים אלי דחו אותי חזק יותר ככל שהעמקתי בדרך ההחלמה. גרמתי להם לנזקים עמוקים ובמקרים רבים חתרתי לעשות מעשי תיקון ישירים מולם. כעת, מעשה התיקון הטוב ביותר שאני מסוגל לו זה להמשיך לעבוד את התכנית שלי ולחיות את שנים־עשר הצעדים מדי יום ביומו.

בניגוד לכך, לפעמים קל יותר לעשות מעשי תיקון דווקא כלפי אלו המרוחקים ממך – המעסיק שלי, המכרים, ואפילו פרטנרים מזדמנים מהעבר. ככל שהחיבור הרגשי הוא קטן יותר, היה לי קל יותר לראות את החלק שלי בבעיה ולרצות לעשות את הדברים טוב יותר. היום, כשאני מתנהג בכנות, מתמקד בעבודה שלי כשאני במשרד, מיידע את האנשים על הסיכונים אליהם היו חשופים באשמתי, נמנע מפלירטוטים ומשתפר בכל מיני דרכים אחרות – כל אלו מראים על הרצינות של כוונתי לשפר את התנהגותי. ישנו גם צעד שעליי לזכור בעצמי. מעשי התיקון פירושם לא רק לעשות את עבודת התכנית, אלא גם לשחרר את העבר שלי. אני אשתפר בכך שאתמקד במעגל החיצוני, בכך שאעשה את הדברים שבעבר לא יכולתי לעשות, בגלל שההתמכרות שלי גזלה ממני זמן ואנרגיות. חיבור מחודש לתחביבים, לספורט, או לפעילות אחרת הוא חשוב כדי לשמור עלי מאוזן, בריא ושלם.