מישהו פעם שיתף בפגישה "קשה לי לשחרר את הרצון שלי לעבר טוב יותר". מה אני עושה כשמשהו בתוכי מציף איזה זיכרון כואב, איזו חרטה המעיבה על חיי כמו ענן בשמיים? לפעמים כל שעלי לעשות זה להודות בחוסר האונים שלי מול המחשבות של עצמי.

אז במקום לנסות להסיח את דעתי מן המחשבות מהסוג הזה, אני יכול לנסות להתייחס אליהן מנקודת המבט של התכנית. האם אני מוכן למסור אותן לכוח עליון? האם עליי לנקוט פעולה כלשהי? האם זה משהו שבעבר התייחסתי אליו בצעד הראשון או הרביעי? באלו פעולות תיקון עליי לנקוט?

הרבה דברים בעבר שלנו הם מעציבים או אפילו מעוררי אשמה חזקה. התכנית אינה יכולה לשנות את עברנו, אך היא יכולה להציע לנו הווה המשוחרר ממשקולות העבר. אם הרגשות שלנו אינם מצליחים להדביק את הקצב של השינויים בחיינו, החונך או החברים מהתכנית יכולים לסייע לנו לראות את השינויים שחלו בתוכנו.