כשנכנסתי בפעם הראשונה לחדר של אס.איי.איי, הייתי בתחתית, אבל עדיין קיוויתי שאוכל איכשהו להיפטר מההתנהגויות שלי מבלי שאצטרך להשתנות לגמרי. קיוויתי שהחברים יראו לי את הדרך שבה איכשהו אוכל לאחוז בכל הטריקים הישנים שלי, אבל זה התלווה בתחושת חוסר תוחלת, כאב והשלכות. קיוויתי שאוכל ללמוד איך לשלוט בהתמכרות שלי מבלי לוותר על שום דבר בפועל. האם זה לא כל הרעיון של החלמה?

החברים החדשים שלי המשיכו לבוא, לקחו חונכים, עשו צעדים ושירות. הם הביאו לי פורמט כדי שאוכל להנחות את הקבוצה והציעו לי תפקידי שירות שאוכל לקחת, כמו להיות פותחן או לעדכן את רשימת הקבוצות. כשהייתי מוכן, הם גם הזמינו אותי למפגשי וועדה ארצית ופעולות בילוי של החלמה.

גיליתי שלכוח העליון יש עבורי תוכנית הרבה יותר מרהיבה מאשר החלומות והאשליות העתיקות שלי בדבר היכולת לנהל את ההתמכרות שלי. דרך עבודת הצעדים ועשיית השירות, אני מקבל את מלוא האהבה ותחושת המטרה, חברות ואינטימיות אמיתית. בתור חבר חדש, חשבתי שהתכנית תציע לי לא יותר מאשר דרך ליהנות מהרפתקאות מיניות בלי השלכות. וגיליתי שהמתנה הגדולה ביותר של התכנית היא אהבה.