"אנו מביטים נכוחה בפגמים שהובילו את ההתנהגות שלנו, כגון אנוכיות, רצון לשלוט, תחושת הצדקה עצמית או תחושת נחיתות או עליונות."
מכורים למין אנונימיים, עמוד 33.
כשהגעתי לצעד ארבע, הרגשתי שאני מוצף מאד רגשית מעצם הרעיון של בחינה מפורטת של הנזקים המיניים ושל פגמי האופי שגררו אותי לגרום את אותם נזקים.
חונך שלי נתן לי תפילה כלשהי וביקש ממני לשאת אותה על בסיס יומיומי. היה עליי לבקש מאלוהים לתת לי "כוח ואומץ לראות את מה שאני צריך לראות על עצמי, לזכור את מה שאני צריך לזכור ולעשות את מה שעליי לעשות, על־מנת להשלים את חשבון הנפש של צעד ארבע".
התפילה הזו הייתה עבורי המפתח להיות מסוגל לבצע את העמל המכאיב הזה. לא היה לי אומץ להתבונן בכוחות עצמי על כל מה שגרמתי לעצמי ולאחרים בהתמכרות הזו. וכשהגעתי לצעד הרביעי, היה לצדי כוח עליון שעובד. כל שהיה עליי לעשות, זה להתחבר אליו באמצעות התפילה.
היום, אני יודע שהכוח העליון שלי יהיה תמיד לצדי בעבודת הצעדים ולא משנה עד כמה המשימה תיראה עצומה. כל שעליי לעשות הוא להכניע את רצוני ולבקש.