בסופו של דבר קלטתי שחיי הם בלתי מנוהלים כשבהיתי למטה על זוג גרביים צהובות, שנראו כאילו איזו דמות בסרט מצויר השירה אותן. הייתי בהסתכלות פסיכיאטרית אחרי ניסיון התאבדות. אף אחד לא ידע איפה אני. קצין משטרה פשוט עצר אותי נגד רצוני. הוא לקח הכל: את המחשב, את הנייד ואפילו את הגרביים. הפכתי להיות אף־אחד.

עד עכשיו, מצאתי דרך לתרץ כל השלכה של ההתמכרות שלי. אך כעת כבר לא הייתה דרך לתרץ. בלי ספק – אני פה בגלל השימושים שלי. פה, במרכז פסיכיאטרי סגור, עם גרביים צהובות. הייתי זקוק לחוויה הזו על־מנת לחוות בסופו של דבר את פשיטת רגל של היכולות והרעיונות שלי. אולי פשוט מעולם לא הייתי נוכח מספיק או כן די הצורך על־מנת להודות בזה. הרגע הכואב הזה הפך לאבן דרך בהחלמה שלי.

אני שומר את הגרביים הצהובות עד עצם היום הזה – בתור תזכורת. ההודעה שלי בחוסר אונים ובחיים בלתי מנוהלים פתחה עבורי את הפתח לשינוי וזה מסייע לי לחזור ולעבוד את התכנית. אני לא שולט במחלה שלי. למזלי, אני יכול להיעזר בכוח העליון שלי, בחברותא ובכלי ההחלמה כדי לקבל את הטיפול המקצועי ביותר.